יחידת הכלבנים, יחידת עוקץ- כי מה שלא רואים ממטר, מריחים מקילומטר | סיפורו של ד'
שמעתי שני חניכים שלהם מדברים בעודם בדרך לאימון..
-הוא חולה בראש. הוא?! שניהם, הם פסיכופתיים רציניים, זה ידוע.
-אבל ראית אחד שהצליח לעצור אותם אי פעם?
– זה למה הוא המנכ"ל של אדרנלין ולצידו המאמן הראשי ( הס'מנכל ).
ההמתה | אדרנלין בחרה להכשרות וכושר קרבי
ישבתי וחיכיתי להם, לשני האנשים שלפי מה ששמעתי הם כנראה אלה שיעזרו לי לצאת מהשכונה.
הנה הם מגיעים, כולם עומדים דום שהם רואים אותם, ציפתי לראות הבעות פנים, ציפתי לחיוך אחד או שנים, אבל אל הפעם, ללא חיוכים או הבעות פנים כלל.. לאן החניכים רצים הם רק הרגע הגיעו? טוב לא משנה לי, אני קופץ על ההזדמנות, החלטתי.
ד': תגיד לי, אני יכול להתגייס לעוקץ במידה ויש לי תיקים במשטרה וצה"ל לא מוכן להכניס אותי בתור לוחם בגלל שאני בעייתי?
מנכ"ל: זאת המטרה שלך?
בחור: לא יודע אם אפשר לקרוא לזה מטרה.. אבל אני רוצה, כן..
מאמ ראשי: ומה אתה מוכן לעשות כדי להשיג את מה שאתה רוצה?
בחור: ה-כ-ל !
מנכ"ל: ברוך הבא לעוקץ, מחר בשעה הזאת בכתובת הזאת, תגיע מדוגם, ממחר החיים שלך הולכים להשתנות.
הם חייכו אחד לשני וחזרו לאותם מתאמנים שבקושי עמדו על הרגליים.. זאת הפעם היחידה שראיתי אותם מחייכים.
אחרי חודש של מלחמות עם צה"ל והפעלת קשרים הם הצליחו להכניס אותי לגיוס קרבי, הם הצליחו לגייס אותי לחטיבת לכפיר!
בתקופה שלי לא היית גדנע ליחידת עוקץ אלא הגיבוש התקיים מתוך החטיבה שהסיכון הוא ליפול לגדוד.
התחלנו להתאמן לאחר הצטרפותי לקבוצה, אבל הם לקחו אותי בנוסף כפרויקט אישי לאור המוטיבציה שהראתי להם, אבל בנינו, זה בגלל הבעיות שעשיתי בעבר שגרמו להם לדאוג שלא אעשה טעויות, הם לא ויתרו עליי אפילו כשויתרתי על עצמי, ולפני שהספקתי לספור אני מוצא את עצמי באדרנלין כבר..
ד': "פעל!" הוא צעק, ובלי שהספקתי לזהות הוא פשוט חלף על פני, ואני שלא מצליח לעקוף אותו .
ושוב חוזר חלילה, אותה התנייה ואותה תוצאה, ואני שמבין מה יפול בגורלי.
בקצב הזה גם לכפיר אני לא אגיע, אם לא אנצח אותו בחודש הקרוב אין לי סיכוי. כבר שמונה חודשים של אימונים.. מה יהיה?! מה יהיה חשבתי חשבתי.
הבקשה החריגה | אדרנלין כושר קרבי
ד': אני רוצה יותר אימונים אישיים!
מנכ"ל: אתה מבקש ממני לאמן אותך בצורה אישית שתבטיח לך את הכניסה ליחידת עוקץ?
ד': חיובי!
מנכ"ל: מצוין. ממחר אתה צמוד אלי 4 ימים בשבוע, בוא נקווה שתשרוד!
הגוף שלי מפורק.. אני בקושי נושם.. אימונים כל כך אינטנסיביים, כל כך חזקים. רק עכשיו אני מבין למה הוא כזה חזק. אבל איך? איך הוא עמד בזה? ממה שהבנתי הוא התאמן ככה לבד לפני הצבא. לא הייתה לו קבוצה או מי שיאמן אותו. תתאפס, אמרתי לעצמי. אין לי זמן לזה עכשיו. עד סוף החודש אני מנצח אותו ויהי מה.
שלל תכנים עצימים מהגיבושים הצהלים ואלו שהוא עצמו ייזם והכניס במו ידיו למיונים הצהלים, תוכן מורכב, מוקצעוי, קשוח ובלי ניתן לעמידה, תוכן שהפיל אותי מהרגלים, ריקן לי את הריאות מאויר, ובעיקר זרע ופיתח את את צמד המילים שאומרים רק חיילים, כמה עוד?!
התחרות | אדרנלין חברה להכשרות ביטחוניות ( הכנה ליחידות העלית)
שבוע אחד, הספירה לאוחרו החלה, נשאר לי רק עוד שבוע אחד מולו.
"שבוע אחד להגשמת המטרה. שבוע בו אני מסיים כמנצח!"
מאמן ראשי: מחר תגיע לרחבת הוואדי שם יחכה לך המנכ"ל. זה האימון האחרון לפני הגיוס אז תישן טוב הלילה.
הוא עמד שם בחום הזה עם כובע שמסתיר לו את העיניים לבוש שחור כרגיל. נכנס לעמידת מוצא כשראה אותי מתקרב. הקו כבר תחום. זה הספרינט האחרון הוא אמר. ספרינט של 60 הלוך וחזור. במידה ולא תסיים כמנצח אנחנו פה סיימנו כי את הגיבוש הקרוב אתה כנראה לא תסיים..
מאמן ראשי: מוכנים שניכם ?
אני: כן!
מאמן ראשי : מצויין, כי אתם מוזנקים בעוד…
לא רעדתי ככה בחיים שלי. לא הייתי דרוך ככה מעולם. זה הרגע. הגיע הזמן לגבור על המכשול הגדול ביותר שלי, המאמן שלי !
מאמן ראשי: צא!
אללה, ידיים רגליים תנו את המקסימום, ריצה לפי *****שאותה לימדו אותי, **** מדוייקת בשק שנמצא ** מטרים מקו הזינוק עד לאותו רגע מכריע בוא מעדתי והתרסקתי לריצפה
ד': גם זה לא יעצור אותי זאת ההזדמנות האחרונה, קדימה כמו שהמנכל בעצמו לימד אותנו, להשתמש בשאר האיברים כדי לדחוף קדימה, להשתמש בשטח לטובתנו, להיעזר בו כדי להתקדם קדימה, **** אותו, ***** ממנו לצעוד, להיכנס ***** שלו, כל מה שלמדתי ממך, כל מה שהוטבע בי והפך לתכונות שלי, כל מה שהייתי צריך כדי לנצח אותך!
הוא למולי, קו הסיום, ואני כאן, מדביק אותו, רצים יחד, כתף לכתף., אבל זה לא מספיק לי, אני מבקש את המקום הראשון!
עוד קצת, קדימה עוד קצת, תתעורר, תחצה את הגבולות של עצמך, תוכיח לו מי אתה, תוכיח עד כמה אתה שונה, כמה התבגרת וצמחת, לכמה חזק הפכת להיות, ובצורה בלתי מודעת בעקבות עודף מחשבות, הסיטואציה והמטרה הגבוה מכל היא נפלטה החוצה.
זו הייתה השאגה שביטאה את כל המחשבות האלו שהתפוצצה לי מהגרון, שאגה שהוציאה ממני את טיפת האדרנלין האחרונה, השאגה שאיתה הסתיימה תקופה כל כך נפלאה, זו שסימנה את מה שייחלתי לו כל כך הרבה זמן, הניצחון!
מנכ"ל אדרנלין: היום ניצחת לוחם סיירת,אבל תרים את הראש ולא את האף, חדד חושים ותשאר דרוך ונחוש כמו שאתה , כי מחר הבאים בתור הם המתגבשים.
גיבוש עוקץ | קורס ההכנה הבלעדי ליחידות העלית
לגיבוש עוקץ המדריך המלא הקליקו על הקישור והיחשפו
יצאתי לגיבוש ואני חייב להגיד שהיה לי דיי מאתגר, טוב איך לא , עם אימונים כאלה מה הפלא.. הגיבוש הסתיים ואיתו תחושת אי הוודאות. טוב מה קורה, איפה אני עומד עכשיו? אי הידיעה מחרפנת אותי. עברו כבר יומיים.אני סופר את השעות, לילה אחד מפריד ממני לבן שירות של שלוש שנים וקריירה של 120 שנה, מי אני ולאן אני הולך..אדע זאת רק מחר.
בוקר טוב, מסדר הדמעות הגיע כאשר החלו בקריאת השמות , עוד שם עולה שהוא לא שלי, עוד מתגבש שכרגע סוגר בפני עוד מקום ביחידה, עברתי או לא עברתי, מה יהיה?! איך אסתכל עליהם אחרי תקופה כזאת במידה ואכשל, איך אסתכל על עצמי?!
אחרי כל ההשקעה הזו האם הכל ירד לטמיון?
תירגע, אתה החניך שלהם. לא נולדת להיכשל! (אמרתי לעצמי בקול) תרגע אתה כבר בפנים, " כי את הגיבוש הזה כולם התחילו מהמקום השני!"
הם קיבלו את התשובה לפני אבל לא הסכימו לספר לי ..
שיחת הפלאפון | אדרנלין חברה להכשורת ביטחוניות וכושר קרבי
מנכ"ל: אין לך מה להודות לי לוחם, זה אתה שסללת את הדרך!
ד' :אבל זה אתה שהארת לי אותה, ככה לפחות חשבתי, כי אלו הדמעות שמנעו ממני להצליח לדבר.
מנכ"ל: אל תשכח שאני מחכה לעמוד מאחורי כולם ולהריע לך בגאווה שיעניקו לך את הסיכה.
ד': כן, המאמן, בעודי מנגב את הדמעות הראשונות שנבעו בפעם הראשונה בחיי משמחה בזמן שאני כבר חושב על היעד הבא!
טקס סוף מסלול | קורס הכנה ליחידות הקצה
אחרי שקיבלתי את הסיכה וזכיתי להעלות לו את החיוך בשנית הגיע הזמן לפתוח את הקלפים, לא באמת הצלחתי לגבור עליו באותו היום. אפילו שהוא לא יודה בזה אני יודע שזה נכון, זה הדבר לו הייתי זקוק יותר מהכל, וכמו שציפיתי הוא ידע את זה, הוא נתן לי לנצח.
אבל הם לא מחפשים כבוד או שנודה להם, הם אוסרים עלינו בטענה שזה התפקיד שלהם, הדבר היחיד שהם מבקשים הוא שנצליח, אני את שלי עשיתי, עכשיו תורם !